כל הכללה
2 min read
כל ההכללות לא נכונות.
זה משפט לא נכון שמכיל סתירה פנימית.
כי אם כל ההכללות לא נכונות, אז ההכללה הזאת, הכללת ההכללות, היא נכונה.
אז יש הכללות נכונות.
הכללות הן חשובות, כי הן עוזרות לנו להבין את החברה והעולם שאנחנו חיים בו. שמאלנים תומכים במשא ומתן עם הפלסטינים, חרדים לא עושים צבא, אירן רוצה לחסל אותנו, אפילו הטענה ששפתו של דודי אמסלם בוטה היא הכללה, לא על הרבה אנשים, אלא על אוסף רב של אמירות בעלות גוונים שונים ומשונים.
נשים טרנסיות סובלות יותר מקשיים נפשיים, הומואים חולים יותר באיידס, רוסים שותים יותר וודקה, בדואים הם גששים מעולים. תינוקות בוכים הרבה, צבים איטיים.
לולא הכללות, לא היינו מבינים את העולם. בכל הכללה יש השטחה מסוימת של המציאות, יש אלמנט של צביעת הקיים בתנועות מכחול גסות. אין בהן עדינות, אבל הן עשויות להיות נכונות; כל ההכללות שכתבתי כאן נכונות.
העולם מורכב ומסובך, ומי שמנסה להבין אותו מגשש באפילה. החושך גדול ואלומת הפנס צרה. הכללות מרחיבות את האלומה, כמו מנוף שמרים את הפנס גבוה גבוה, אל מבט הציפור. הן כלי הכרחי, ובזכותן קצת פחות אפל כאן.
גם מילים הן הכללות, למעשה כל מילה היא סוג של הכללה. יש הרבה סוגים של עלים, או כסאות, או מוזיקה, אבל המילה יוצרות איזה מן מודל, case study של אבן או גיטרה או ספל, דימוי ויזואלי שנחקק בראש. הוא משטח ומסתיר את כל המגוון העצום, הוא מכליל את הכל למשהו אחיד ויחיד.
מילה היא הסגר, גדר שאוספת לתוכה אלמנטים שונים, ומתקננת אותם לכדי יחידה גנרית. מכאן חוסר הדיוק, האינהרנטי, של השפה, אבל גם של ההכללה. מכאן הכוח של השפה, אבל גם של ההכללה, לדייק יותר ויותר את המציאות, ולצייר עוד רובד עלום שלה.
אז אם איי פעם תפגשו עלה, תדעו שאסור להתייחס אליו כמו לעלה השטוח והמתוקנן שבתוך הגדר של המילה עלה. תסתכלו עליו, הוא ייחודי. הצבעים שלו אחרים, המבנה שלו אחר, הוא כבר התחיל לקמול באופן שלא בא לידי ביטוי בעלה שעלה במוח שלכם כשקראתם את תחילת הפסקה הזאת.
אז אם איי פעם תפגשו חרדי או הומו או שמאלני או ימני או ביביסט או רל”ביסט או חילוני או אלכוהוליסט או ארנב או דג קוברה, תדעו שאסור להתייחס אליו כמו לחרדי מההכללה שלמעלה, המתוקנן והשטוח שדר בתוך הגדר של משפט מכליל. תסתכלו עליו. הוא ייחודי. תקשיבו למה שהוא אומר. תבואו עם סימני שאלה, כי מולכם אדם לא שטוח, בעל נפח.
כל מילה מקריבה את הפרט עבור הכלל. כל הכללה מקריבה את הפרט עבור הכלל. שתיהן מקריבות את הדיוק תמורת עוד אלומה של אור. דרכן אנחנו מציירים את העולם.
