מלאכית היער הוורוד

אמרו עליה שהייתה אחת משלושה עשר מלאכי היער הוורוד. הקולות שהרעיפה הטבילו אותנו במעיין איתן שכיסה בחום עד אין מקום. מילותיה השקו את העץ הכי יבש, את הזקן הכי מריר, בשממה החרבה.

השלווה זרקה בפניה, בגופה ובשערותיה, והשליכה כל מטרד שבא בדרכנו. כל משפט שפסע מפיה חשף את הרגע, את המסתתר בינות המילים.

כולם מדברים בשביל שיהיו יותר מילים בעולם. זקיאל דיברה בשביל שיהיו פחות.

היא נעלמה ללא זכר. גם עכשיו, אין מי שזוכר אותה. גם לא אני. היא נעלמה בלי שחצבה דבר, לא בסלע ולא בנייר. ההוויה שהייתה, כך הייתה, אמנם הייתה, כה שלווה, לא השאירה שום סימן. גם לא ברוח. ומה שלא תרמה לעולם הזה, איש כבר לא יתרום.